Salvia officinalis

Salvia officinalis ידוע ברפואה העממית. מולדתו ההיסטורית היא הים התיכון, משם התפשטה על פני כדור הארץ בימי קדם. אזכור של צמח מופלא באמת זה נמצא בכתבי רופאים רומאים ויוונים רבים, בפרט, היפוקרטס מכנה אותו "עשב קדוש" וממליץ בחום להשתמש בו לטיפול במספר מחלות. וזה לא מפתיע, כי עצם שמו של מרווה, "סלוויה", מקורו במילה הלטינית שפירושה "להיות בריא".

למרווה מספר עצום של זנים בעלי סגולות רפואיות שונות (אולם בין הצמחים הללו ניתן למצוא כמה כאלה מסוכנים למדי, למשל, גורמים להזיות קשות). אך צמחים מסוכנים כאלה חיים בעיקר במדינות עם אקלים חם, במיוחד במקסיקו. בנתיב האמצעי נמצא לרוב מרווה אחו, שמבחינת תכונותיו הרפואיות הוא בסדר גודל נחות ממין הרפואה, שגדל במיוחד בחלקות אישיות ובגינות ירק לאיסוף חומרי גלם מרפא.

מאפיין מעניין של מרווה הוא שכמות החומרים המזינים המרבית קיימת באותם צמחים המעובדים על ידי בני אדם. העובדה היא שמין זה הוא שיח למחצה, ויורה ישן הגדל בתנאים טבעיים "לוקח" חלק משמעותי ממרכיבי הריפוי מזריקות צעירות. מרווה הגן מתחדש באופן קבוע ומשאיר עלים חזקים וצעירים במיוחד.