פרחי קשתית העין וגידולם ללא מזיקים
רב שנתי זה נמצא כמעט בכל אזור גן. למה לא? בנוסף לצבע הכחול-סגול הרגיל, פרחים אלה מענגים בגוונים רבים אחרים. ישנם אוהדים כאלה של אירוסים שהם נוטעים אותם אך ורק על ערוגות הפרחים שלהם, ויוצרים קומפוזיציות צבע שונות. ערוגות פרחים כאלה נראות הרמוניות, בהירות ומרשימות. יש הרבה לבחירה, שכן ישנם כשמונה מאות מינים של אירוסים!
הפלוס השני בכתובת שלהם הוא טיפול קל. לא יהיה קשה להשקות, לנכש עשבים, לשחרר את האדמה ולמרוח דשן בזמן. אם אתה אוהב פרחי אירוסים וגידולם אינו מהווה בעיה עבורך, אז אתה דואג להם כראוי. אבל אפילו מגדל מנוסה עשוי יום אחד להיות מבולבל מכמה מהתסמינים הכואבים של פרחים אלה. אתאר כמה בעיות אופייניות.
- אירוסים מייצרים ניצנים רבים, אך הצבע הוא רק חלק קטן מהם, ונראה שהשאר נרטב ונרקב. אם אתה מסתכל בתוך הניצן הפגוע, אתה יכול למצוא שם זחלי זבובי קשתית העין. יש להשמיד את הניצנים המפונקים, לרסס את הצמח עם קוטל חרקים. כמו כן יש צורך לרסס באביב לפני היווצרותם של ניצנים, שכן זבוב זה סובל לחלוטין חורף.
- עלים ושיח מתייבשים. תחפור תחילה שיח אחד, בחן אותו בזהירות. השורשים עשויים להיות מושפעים מריקבון רך. הסר את החלקים הנגועים, פזר אפר, ושתל שוב לאחר כמה ימים.
- שיח הקשתית גדל היטב, אך אינו מגדל ניצנים ואינו פורח. אולי הוא חסר את השמש. השתלה תעזור.
- לאורך העלים הופיעו כתמים חומים מאורכים עם קצוות כהים יותר. הסיבה היא הטרוספוריאזיס. כדי למנוע מחלה זו באביב, מרססים את השיחים בתמיסה עם סידן: סידן חנקתי או סידן כלורי.
כשפרחי אירוסים משמחים אותך כל שנה וגידולם אינו טרחה, זה בהחלט משמח. אבל כשאתה מצליח להציל צמח חולה ולמנוע מאחרים להידבק, זו שמחה כפולה.